סיפור אחד שמתפלג לסיפורים שונים של דמויות שונות: אדם גוסס (לשעבר מפיק טלוויזיה), האח שעוזר לאותו אדם, בנו, אישתו, נער חידונים חכם במיוחד, נער חידונים חכם במיוחד לשעבר, שוטר קפדן ומסוממת קשת יום. הסרט מראה במעברים לעיתים מהירים ולעיתים איטיים את השתנות כל דמות במהלך 24 שעות והצטלבות גורלם של כל מהדמויות. לאדם הגוסס שמספר לאח על בנו האובד שעובד עכשיו בייעוץ לגברים עם בחורות, ולילד הפלא לשעבר שהפך ללוזר, ולאשתו של האדם הגוסס ולשוטר הקפדן שמחליט להתחיל ולבנות מערכת יחסים שמבוססת על אי-שקר עם מסוממת יש קו מגשר שמוביל לאותו מקום: התפכחויות וקונפליקטים אישיים, הרגשת בדידות, התמודדות קשה עם העבר, חלומות, חרדת מוות אך רצון למות, בגידות, שקרים וגורל. "מגנולייה" מתאר קונספליקט אישיות שנראות לכאורה צדדיות אך דווקא הן משמשות כסיפור המרכזי עם אותו קו מגשר.
בואו נגיד ככה - אם יש סרט שמגיע לו את התואר 'סרט מושלם', זה "מגנולייה" ללא צל-של-שמץ-של-ספק. כי, כמו שאמרתי, "מגנולייה" הוא בין היתר סרט מושלם. הוא מרתק, הוא עצוב, מרגש ונוגע ללב, הוא מרטיט, הוא מפחיד, הוא עוכר שלווה, הוא עוצמתי, הוא יפה, הוא חזק, הוא ריאליסטי, הוא מצמרר, הוא מטריד והוא מסוגל להעמיד לך את ה... עור לעור ברווז. בכל מקרה. "מגנולייה" הוא סרט דרמה לא רגיל. ואפשר להוסיף שאם אתה אוהב דרמה אז בכלל - "מגנולייה" ייראה לך כסרט הלקוח מעולם אחר. זה לא שהוא סרט הזוי, הוא פשוט בנוי בצורה לא שגרתית, בין אם זה צילום, מוזיקה, דיאלוגים או דמויות. אני חושב ש"מגנולייה" זוכה לכינוי "סרט לא רגיל" אצלי מכיוון שרוב סרטי הדרמה מתרחקים מהמציאות. ו"מגנולייה" הוא סרט אמיתי. לתאר את הרגשות שעברו לי במהלך הסרט זה כמו לנסות ולספור כמה פעמים אמרתי "מגנולייה" בפסקה הזאת. כלומר, לא אפשרי.
אני אוהב את פול תומאס אנדרסון. במאי גאון. ה-אחד בדורו לדעתי. אחרי "זה ייגמר בדם" ו"מוכה אהבה" שלו שמאד מאד מאד אהבתי, הגיע תורה של ה"מגנולייה": סרט ש, בין היתר, מבויים בצורה מדוייקת להפליא - בין אם זה ויזואליות מלנכולית שמעידה על תוכן הסרט לאורך רובו, אור על פניה של הדמות כשהיא מגלה משהו חזק והטלת צללים על פניה כדיי לתאר התפכחות. פול תומאס אנדרסון עושה שימוש גאוני באמצעים קולנועיים שנתונים לרשותו ותרשו לי לציין שבצורה הטובה ביותר.
תגידו מה שתגידו אבל הצילום ב"מגנולייה" זה עוד דבר שחובה לזקוף לטובת הסרט. צילום מטורף שמכניס לעלילה ולסטרס הזה של הסרט, וכמו שאר הדברים, לא רגיל. והמוזיקה... Hell No. מדהימה! שיתוף פעולה מוצלח בין אנדרסון לצמד המוזיקאים ג'ון בראיון ואיימי מאן עם שימוש מוצלח בטכניקת המוזיקה "חיצונית - פנימית": את המוזיקה החיצונית הצופה שומע אך המוזיקה לא נמצאת בסרט, כלומר - הדמויות לא שומעות אותה. לעומת זאת בטכניקת המוזיקה הפנימית זה בדיוק הפוך: המוזיקה מושמעת בסרט וכפי שקרה ב"מגנולייה", הדמויות הצטרפו לשירה בסצנה האדירה של השיר "Wise Up".
את המשחק ב"מגנולייה" באמת שקשה לתאר. הוא מאד מאד... נוגע ללב להגיד? יש המון שחקנים שלא אהבתי בסרט הזה (כגון ג'וליאן מור, וויליאם ה. מייסי ומלורה וולטרס) ושיחקו בצורה רדודה ומעצבנת, אבל לדעתי זה מה שעשה את הסרט יותר ריאליסטי. חוץ מזה, ביצועים ענקיים. במיוחד של פיליפ סימור הופמן שיש משהו באישיות שלו שגורם לי להתרגש ממנו.
לסיכום: "מגנולייה" הוא סרט שלא תראו כל יום. הוא מאד מאד מיוחד ויוצא דופן, הוא עמוק ומתפלג להמון רבדים ופרשנויות, הוא גאוני (גם מבחינה עלילתית וגם מבחינה קולנועית), הוא אמיתי ונוגע ללב. עכשיו תענו לי על השאלה. האם יש במאי, בדור הזה, שמתעלה על פול תומאס אנדרסון?
אתה לא תאהב את התשובה הזאת, אבל אני לא כל כך אהבתי את זה ייגמר בדם ולעומת זאת, אהבתי את כל הסרטים של נולאן, אז בשבילי נולאן עובר את תומאס אנדרסון.
השבמחקראית רק את "זה ייגמר בדם" ו"מגנוליה" של פול תומאס אנדרסון?
מחקאם כן, אהבתי את התשובה.
כן, רק את שניהם, יש עוד כמו מגנוליה?
מחקיש את "לילות בוגי" שזה מאד דומה למגנוליה (מבחינת שוטים, משחק, דמויות, עלילה ועוד) ואהבתי את הסרט. מומלץ. יש גם את "מוכה אהבה" שגם הוא היה לא שגרתי ומוזר למדיי אבל לדעתי זה הסרט הפחות טוב של אנדרסון.
מחק