יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

ספרות זולה / Pulp Fiction: ביקורת.


אני באמת לא מבין את עצמי. דבר ראשון - במשך קרוב לחודש דחיתי את כתיבת הביקורת על "ספרות זולה". דבר שני - אפילו לא העלתי בדעתי שצריך לכתוב על הסרט הזה ביקורת. למה? אני באמת לא יודע. אולי מפחד. אחרי הכל, "ספרות זולה" הוא אחד הסרטים המדוברים ביותר ואפילו כיום. הוא זה שהביא את טרנטינו לגדולה, הוא זה שהפך את אמה ת'ורמן, ברוס וויליס, ג'ון טרבולטה וסמואל אל ג'קסון לכוכבים (בין היתר) והוא קיבל 9.0 ב-IMDB. וואו, חתיכת עול לסחוב על הכתפיים.

בקיצור, "ספרות זולה", מה הסיפור? כאן זה כבר נהיה יותר מסובך. "ספרות זולה" מתאר ארבעה סיפורים שמתנהלים במקביל: רוצח שכיר בשם וינסנט וגה (ג'ון טרבולטה) מקבל משימה לשמור על אישתו של הבוס שלו, מרסלוס. וגה מבולבל מאד ובלית ברירה הולך עם מיה, אשתו של הבוס, למסעדה. הערב הנינוח הופך מייד להרתפקה מטריפת חושים כאשר מיה לוקחת מנת יתר של הרואין. הסיפור השני, הנקרא "שעון הזהב", מספר את סיפורו של מתאגרף אגרסיבי בשם בוטץ' (ברוס וויליס) העובד גם הוא תחת מרסלוס, אשר מחליט על דעת עצמו שלעבוד תחת מרסלוס לא משתלם ובוגד בו. הוא ממשיך ומחליט יחד עם חברתו לברוח. אבל מה? שעון הזהב של אביו נשכח בדירה. דאמ איט. גם כאן מוגשת לנו הרפתקאה ממריצה ומטריפת חושים עם המון מוזיקה נהדרת וסצנות טרנטינואיות במיוחד. הסיפור השלישי, שהוא בעצם הסיפור השלישי-והרביעי, מספר את סיפורם של וינסנט וגה (כן כן, הזה ממקודם) ושותפו לעסק ג'ולס וינפילד (סמואל אל ג'קסון) הנשלחים על ידי מרסלוס להביא מזוודה מסתורית. העניינים מסתבכים ומתפתלים בגלל בעייה אחת: בוני. אשתו של ג'ימי דימיק (מגולם על ידי טרנטינו בכבודו ובעצמו). הסיפור הרביעי והאחרון מספר את סיפורם של 'האני באני' ו'פאמפקין', זוג שודדים לא יוצלחים המנתחים ומנסים לשדוד בית קפה, אבל, לצערם, וינסנט וג'ולס היו באותו מקום, מה שמוביל לסיפור עמוס תובנות, ניתוחים, אמונה, אלוהים, תנ"ך וניסים. לבסוף ובמהלך הסרט, כל הסיפורים מתחברים עם מכנה משותף.

אם עדיין לא ראיתם "ספרות זולה" וחטפתם כאב ראש מהעלילות והפיתולים שרשמתי למעלה, אז דעו לכם שהדבר האחרון ש"ספרות זולה" עושה זה כאב ראש. בדיוק ההפך. אמנם הוא נראה אחד שגורם לך לאבד רגל ראש, אבל "ספרות זולה" הוא סרט ממריץ אינטסיבית, מהנה, כיפי, מטורף, שנון, מעלה חיוך ובין היתר, חכם מאד וגאוני מבחינה קולנועית. זה סרט שהייתי אומר שכל אחד היה יכול להתחבר אליו - השאלה היא האם אני מציין זאת לטובה או לא.

"ספרות זולה" תמיד היה אחד הסרטים האהובים עליי. תמיד אבל. אפילו כשצפיתי בו לראשונה שהייתי בור מבחינה קולנועית אהבתי אותו. למה? מסיבה פשוטה, "ספרות זולה" הוא סרט משובח מהשורה הראשונה. אני בספק אם הוא אי פעם יתיישן בקאנון הקולנועי העתידני. אחד הדברים שעושים את "ספרות זולה" לסרט גדול מבחינתי זה הדבר שבלתי אפשרי לקבוע לו ז'אנר. נסו בעצמכם.

"ספרות זולה" הוא גם סרט מאד חכם רעיונית. נתחיל בזה שהשם 'ספרות זולה' זה שם ביקורתי ו"ספרות זולה" זה סרט ביקורתי. לא, לא ביקורתי-יומרני, אלא ביקורתי קליל ואמיתי מאד. יש בו המון אלמנטים כבדים אפילו אם הם לא נראים לעין. טרנטינו יצר קונספט מדהים של דמויות, מקומות, סגנון ייחודי, לבוש, תסרוקות, דיאלוגים, מונולוגים וסיפורים שונים של אנשים שונים שיוצרים מעין עולם שלם מקביל וריאליסטי.

אז... לסיכום: תגידו לי עכשיו, מה יכול להיות רע ב"ספרות זולה"? סרט קליל, מהנה, גאוני קולנועית, חכם, פורץ דרך, מרענן, כיפי, מטורף, אומנותי ואת כל השאר פירטתי למעלה. אם לא ראיתם את הסרט הזה, וסביר להניח שראיתם, טוסו לראות.    

2 תגובות:

  1. ביקורת קצרה וקולעת עם הקדמה מיותרת. סרט מעולה. תודה.

    השבמחק
  2. אני לא יודעת למה אבל לדעתי כלבי האשמורת הוא הסרט הבאמת גדול של טרנטינו ולאו דווקא ספרות זולה. כשאני ניגשת לצפות בספרות זולה היום באתרים כאלה של סרטים לצפיה ישירה, אני קצת מתאכזבת וכל הרוח והצלצולים של פעם כבר לא ממש תקפים. אין ספק שהוא העיר את הקריירה של ג'ון טרבולטה...

    השבמחק