"לאאא!" צעק... 'המספר' קראתם לו? שיהיה. טיילר דירדן הכה והכה ללא רחם. "קום." הוא ציווה. "תכה אותי הכי חזק שתוכל." 'המספר' קם, הרים את אגרופו ו... סטופ. לפני שאמשיך בתיאור על הקרב האגרסיבי הזה, מחובתי היא לספר, לפני הביקורת, על מה הסרט מדבר. אז נתחיל. "מועדון קרב" מספר על אדם. תקראו לו איך שתקראו לו. לאדם הזה, בואו נגיד, יש הכל. רק טלפון קטן והוא יכול להשיג לעצמו כורסה נוחה, טלוויזיה, שידה, מיטה, וואטבר. לבנאדם יש סגנון. הוא אמיד, עובד במקום עבודה טוב, לא חסר לו כסף. חיים מושלמים? לא ממש. כי חוץ מזה שהוא סובל מנדודי שינה חריפים יש לו גם בעיות אחרות.
כל ערב וערב האדם הזה הולך לקבוצת תמיכה לחולי סרטן. או לחסרי ביצים, אני כבר לא זוכר. הוא מנסה, בכל כוחו, לבכות. לחוש רגש. להתחבר לעולם אחר, שהוא לא מכיר, של רגש בחיים הריקניים שיש לו עם הבית המסוגנן והטלוויזיה בסלון. הכל טוב ויפה עד שלפתע, צצה דמות העונה לשם מרלה סינגר. האדם הזה מכיר אותה והיא זו שגורמת לו להרגיש לו בנוח. ומדוע? גם היא זייפנית. ובגלל תחושת האי נעימות הזו, נדודי השינה חוזרים לו והוא לא מצליח להרגיש שום דבר. לאחר זמן, לפתע, צץ עוד מישהו בשם "טיילר דירדן". בואו נסכם שאם אתם צריכים מקור השראה למרד נעורים - הוא הדמות האידיאלית. דעותיו של טיילר הם, בערך, כמו של אביב גפן: "אנחנו דור מזויין". הוא מתעב כל דבר שקשור לאורח היום של אנשים "נורמאליים" וחושב שטלוויזיה בסלון זו שטות אחת גדולה. הוא מתעב את תרבות הצריכה, תומך באנרכיזם, אנטי גלובליזצייה, נגד תלות בישועה ובעד טרוריסטיות. ולכן, הוא מציע להקים מועדון. מועדון קרב. להתפרק, להשתחרר, להרגיש כאב. יחד, טיילר דירדן ואותו אדם, 'המספר' נקרא לו, מתחילים להיאבק ולהקים רשת של מועדוני קרב.
אז מה. אז מה אם הוא סרט הזוי. אז מה אם הוא מציע שלל פתרונות אנרכיסטיות ששמות דגש על טרור. אז מה אם הוא מעודד אלימות. אז מה אם יש בו טיפת יומרנות והטפת מוסר. אי אפשר להתעלם מהעובדה ש"מועדון קרב" הוא, ברובו המוחץ, סרט מעולה ובעל מסר עמוק וגאוני. דבר ראשון: אדוארד נורטון. אחד השחקנים האהובים עליי. שחקן פשוט נהדר והביצוע שלו ב"מועדון קרב" היה אחד החשובים בקריירה שלו. דבר שני, סאונדטראק. ממכר בטירוף. דבר שלישי, טיילר דירדן. אני לא חושב שאי פעם ראיתי את בראד פיט משחק דמות לא כריזמטית. טיילר דירדן, לדעתי, הוא גאון. ואני לא פריק שחושב שהחברה היא זבל וצריך לחיות בהודו על מיטת קוצים כדיי להתחבר לרגש. אף על פי שהוא מציג פתרונות אנרכיסטים ומיליטנטים למדיי, הוא מדבר על המון נושאים שנוגעים לעולמנו.
למי שלא יודע, "מועדון קרב" מבוסס על ספר בעל אותו שם מאת צ'אק פלאניוק. השאלה ששאלתי את עצמי לפני שצפיתי ב"מועדון קרב" הייתה: "איך פינ'צר הצליח להכניס סיפור כזה רב מימדים, מורכב, מלא בהתרחשויות וביקורתיות כלפי החברה בסרט?". אז כן, עובדה שהוא הצליח ובצורה מעולה.
סוף הסרט מעורר שאלות רבות (בין אם קיומיות, פילוסופיות, פסיכולוגיות), וזה דבר נפלא שלדעתי צריך ואף דרוש שיהיה בסרט פסיכולוגי. כמובן שהוא עשוי בצורה טובה מאד עם השיר המפורסם "Where is My Mind".
לסיכום: מועדון קרב סרט מעולה. אף על פי שהוא טיפה יומרני הוא מצליח לעשות את העבודה מבחינתי. ביצוע מושלם מכל הקאסט, סאונדטראק מצויין, עוסק בהמון נושאים פסיכולוגיים-פילוסופיים, מרתק, עשוי טוב ומעורר מחשבה. אם לא ראיתם - רוצו לראות.
זה הסרט עם המסר הכי טוב שראיתי והוא העובר בצורה הכי טובה שיש אני לא יודע איך אנשים לא הכי אוהבים אותו אבל אני מאמין שמי שלא התחבר לפייט קלאב הוא בן אדם שלא שלם עם עצמו סרט ענק מקופ 2 אצלי
השבמחקהוא שהוא פשוט לא אהב את הסרט... כי הוא לא אהב את הסרט.....
מחקיש מצב אבל אני מכיר כמה אנשים שראו תסרט
מחקזה פשוט מסקנה אישית שגילתי על האנשים שאני מכיר
סרט ענק, אחד האהובים עליי, שאנשים חושבים שהוא סרט מכות חסר עלילה כזה והוא ההפך המושלם של זה, בקיצור, סיקור מצויין לסרט ענק.
השבמחק