האביר האפל \ The Dark Knight: ביקורת.

"האביר האפל" הוא אחד הסרטים המדוברים ביותר בשנים האחרונות. הוא הצליח, בין אם קופתית ובין אם ביקורתית, לעמוד במשימתו, וזכה להמון הערכה מתושבי כדור הארץ. הוא זכה לפרסים רבים, שבחים רבים, הצבעות רבות, מעריצים רבים, מעריצות רבות וכו' וכו'. אז על מה מסופר? גיבור העל האנושי באטמן. אלא מה. אדם לכאורה נורמאלי שעושה משחקים עם האלטר אגו שלו: ברוס ווין - אדם נורמאלי שלובש חליפה ועובד במקום עבודה טוב, וכמובן הגיבור ההרואי שתמיד מציל את המצב, המכונה באטמן. ב"אביר האפל" נולאן בחר שהגיבור ההרואי שלו ילחם נגד נבל פסיכוטי העונה לשם "הג'וקר". "הג'וקר" הוא טרוריסט בעל מראה אנרכיסטי, שמטרתו בחיים היא להפוך את גוט'אם סיטי (מקום מגוריו של באטמן בין השאר) למקום של אנרכיה, בלבול, כאוס וטרור כמובן מתוך מניעים פסיכולוגיים המעידים על מחלת נפש פסיכוטית כלשהי. הסרט, בין השורות, מציג את האג'נדות השונות של הג'וקר בכל מעשה טרור ומציג את ההיבטים הפסיכולוגיים של ברוס "באטמן" ווין דרך רבדים שונים. 


אז מה אני חושב על הסרט? זה כבר נהיה יותר מסובך. אז לכן אקדים ואומר שאת נולאן אני לא כל כך אוהב. נתחיל מהבסיס לפחות. הוא יותר מדיי דוגל בקלישאות וקיטשיות בסרטיו. האמת? מאז "ממנטו" האגדי לא התלהבתי מאף סרט שלו. הנה, נתתי לכם רמז כיצד הביקורת הזו הולכת להיראות. 


כבר כמעט שנה שאני מריץ במוחי תאוריות מדוע האביר האפל ראה הצלחה כל כך גדולה בעולם. מה הקסם שלו. האם זה האקשן? יכול להיות. האפקטים באמת מרהיבים בסרט הזה, אולי אפילו יותר מדיי. האם זו הפסיכולוגייה החבוייה בסרט הזה? לא חושב. הפסיכולוגייה אכן אמצעי שמקפיץ את הסרט בכמה רמות, אך אין מצב שהיא זו שגרמה להצלחתו של האביר האפל בצורה כזו. האם זו התלהבות נוסטלגית ממרבית הצופים, ששמחו לראות את באטמן שוב על המסכים בצורה מודרנית יותר? יכול להיות... 


"האביר האפל" הוא כלום מלבד נפיחה ריקה. ואני מדבר על הסרט, לא על המשמעות. הרי מה כבר יש לנו כאן? גיבור על, נבל פסיכופטי, אקשן טוב ואפקטים מרהיבי עין, דיאלוגים שנשמעים שנונים, הומור ונוסטלגייה. אני באמת לא מבין למה סרט אקשן זוכה לכזו הצלחה מסחררת. כשצפיתי ב"אביר האפל" לא הרגשתי שאני באיזו יצירת מופת. הרגשתי שאני בסרט אקשן. פשוטו כמשמעו. לא הצלחתי להתחבר, להבין, מה לעזאזל יש כאן?! 


לעומת זאת, "הג'וקר" הוא אחד הדמויות האהובות עליי. הוא סופר-דופר-נבל-גאון-מטורף. הוא מבצע מעשים שנוכלים בנאלים בסרטי קומיקס לא היו עושים (נו, באמת. לקס לות'ר בחיים לא היה שורף ערימה של 20 מטר כסף) מתוך מטרה לעורר כאוס בעיר. אבל כאוס אמיתי. הוא מחולל מהומה בכך שמבצע רציחות, הורס את העיר, גורם לחורבן ומשתלט באופן מניפולטיבי על התושבים כאילו היו בובותיו. גם הית' לדג'ר, זכרונו לברכה, נתן ביצוע מצויין בתור הג'וקר ואני יכול להתערב איתכם שנולאן עכשיו מאד מתחרט על זה שלא נתן לו עוד זמן במה. 


לסיכום: "האביר האפל" מוערך יתר על המידה. מדובר פה בסרט אקשן מהנה במיוחד עם אפקטים ויזואלים שיכולים ללכוד כל עין, משחק נחמד של הקאסט (מלבד לדג'ר), דיאלוגים שנשמעים חכמים אבל בעצם לא אומרים כלום, פסיכולוגייה (אבל רק אם תחפרו עמוק: פסיכולוגייה זו לא הסיבה שהאביר האפל השיג הצלחה אדירה), פיצוצים, מכות, קלישאות, קיטשיות, אלמנטים הוליוודים והומור. זהו. אפשר היום למצוא עוד לפחות 20 סרטי אקשן שהרשימה הזו יכולה להתאים להם, ובכל זאת הם לא זכו להצלחה. 


עכשיו תראו. יכול להיות, כלומר בטוח, שהמון אנשים שקוראים את הביקורת הזו לא יסכימו איתי. אז דבר אחרון שאיתו אני רוצה לסיים את הביקורת: לכל אדם יש טעם שונה. הסתכלות על סרטים זה דבר סובייקטיבי, משתנה בהתאם לבנאדם שמסתכל על אותו סרט. אני רק באתי להביע דעה. אתם יכולים לא להסכים איתי, אתם יכולים לכתוב דעה אחרת, אתם יכולים לכתוב נקודות שלדעתכם טעיתי ואתם תקבלו מענה בשמחה, ברצינות. אבל רק מה לא - שלא יגיע לקיצוניות. אתם יודעים כבר על מה אני מדבר.