עד קצה העולם \ Into The Wild: ביקורת.
סיפורו
האמיתי של כריסטופר מקדנלס, נער אמריקני שופע כריזמה והערצה חברתית, אשר
מחליט "לברוח" מחייו הקודמים ועוזב את ביתו, משפחתו, חבריו והלחץ התמידי של
החיים ופורש לטובת מטרה אחת: להגיע לאלסקה. או יותר נכון, להתחבר אל הרגש.
להתחבר אל הטבע, אל מקור האדם. לחוות שלווה פנימית אמיתית ללא החיים
הבנאלים, המשעממים, הריקניים וחסרי הרגש שהיו לו מקודם. להגשים חלומות. מלא
בביקורתיות, כעס ורצון להגשים חלומות, אנו מלווים את כריסטופר בנדודיו
מאמריקה עד מטרתו: להגיע לאלסקה. במהלך המסע הוא פוגש אנשים שונים בחברה,
אך הוא לא שוכח את המטרה שבגללה הלך לטבע. בידוד.
סרט
פשוט איכותי. איכותי. איכותי! אני יודע שזה לא יעזור אם אכתוב זאת גם עוד
100 פעם, אבל אני לא זוכר שסרט העביר לי רגשות ותובנות מהסוג הזה בזמן
האחרון. "עד קצה העולם" שם דגש על התכונה או ההרגשה שרובנו מכירים: ריקנות.
בעיקר ריקנות. שאלתו הגדולה של כריסטופר היא מתי ייגמר מרוצם של בני האנוש
לנורמאליות. מתי לעזאזל זה ייגמר. בגלל מניעים של ייאוש, כריסטופר מחליט
שנמאס לו. נמאס לו לשחק אותה "הנורמאלי" שלא עומד על מכוניות. הוא הולך
בעקבות החלום שלו. הוא רוצה להתנתק מהעולם החומרי המגעיל הזה, רוצה להתנתק
מהאנשים הממהרים שסביבו, רוצה להתנתק מהמירוץ לנורמאליות. מעכשיו, כריסטופר
מתחיל מסע התחברות אל עצמו. המכנה המשותף הוא, כמובן, ריקנות. כריסטופר
מרגיש, בליבו ולא במוחו ("אם נודה שחיים אנושיים יכולים להישלט על ידי
היגיון, האפשרות לחיים מושמדת."), שעל מנת להרגיש רגש אמיתי הוא צריך ללכת
לטבע. לחיות על הקצה. עד קצה העולם.
אין
לי ממש מה לומר על הסרט עצמו חוץ מזה שהוא מדהים, ריאלי ונוגע ללב. בככה
אפשר להוציא בו דמעות ואפילו בקטעים שלא ציפיתם שיצאו לכם דמעות. זה סרט כל
כך אמיתי, כל כך מציאותי, כל כך אומנותי. בדרך כלל לסרטי דרמה יש בעייה
מרכזית והיא הניסיון לסחוט דמעות מקהל הצופים על ידי שימוש זול בקלישאות.
אפילו בסרטי דרמה שמבוססים על סרטים אמיתיים ניתן למצוא כאלו.
מיותר
לציין את איכות הצילום הסרט. הסרט מורכב, ברובו, מצילומי נופים. או יותר
נכון: צילומי אדם על רקע נופים. האג'נדה של כריסטופר. אם לא הבנתם עדיין,
אני חושב שהצילום הייתה נקודה שמקפיצה את הסרט בכמה רמות.
משחק מצויין של כל הקאסט ובמיוחד השחקן הראשי, שנתן ביצוע מלא רגש. המוזיקה הייתה מושלמת.
לסיכום:
אחד הסרטים הריאלים, המרגשים, הסוחפים, המהנים, המרתקים, המותחים, המחברים
לחיים ולמציאות והמטרידים שראיתי בכל חיי. אם לא צפיתם - חובה צפייה לפחות
פעם אחת. סרט שלא אשכח בזמן הקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה